"אני מרגישה לא שייכת" אמרה לי הדר, בחורה בת 32 שחזרה לאחרונה משהות ארוכה באוסטריה. היא עבדה שם כמה שנים וכשחזרה הייתה צריכה לבנות את המרקם החברתי שלה מחדש, וגם למצוא בן זוג הייתה משימה לא קלה. היא לא התחברה מחדש למנטליות הישראלית הישירה וחוסר הסדר, ובלב שלה היתה עדיין שם. זה מובן וברור והשיפוטיות של מצב כזה אינה במקומה, זה אך טבעי להרגיש ככה לאחר שהות ארוכה במקום אחר.

באימון עבדנו בעיקר על האמונה של "אני לא שייכת" וניסינו למצוא דרכים להרגיש שייכות למקום ולאנשים.

לאחר עבודה על נושא השייכות התחלנו לעבוד על נושא הזוגיות – בגלל שתכלס הכל קשור להכל. אם אנחנו לא מרגישים שייכים למקום, ואנחנו בהתנגדות, קשה לנו ליצור קשר אינטימי עמוק עם מישהו. העבודה באימון התחילה מהשורש מהשורש, כי למצוא זוגיות זו המטרה, אבל הזיהוי של הצורך הראשוני בהשתייכות, צורך בסיסי שקיים לבני אדם משחר ההסטוריה, הוא חיוני כדי להתקדם.

הדר הרגישה לאחר מספר מפגשים הקלה עצומה, היא הצליחה להיחלץ מהמועקה ולהתחיל להתחבר לכאן ועכשיו. לקראת סוף האימון הכירה הדר גבר נחמד, שגרם לה להרגיש שייכת. הוא מאוד אוהב לטייל בארץ והחליט להכיר לה מחדש את פינות החמד בארצנו, נפרדנו כשעל פניה חיוך הקלה, ותקווה לאהבה חדשה.