עד כמה לחשוף בדייט ראשון?

השאלה עד כמה לחשוף בדייט ראשון עולה בדרך כלל בחדר האימונים- אנשים מתלבטים מה נכון להגיד, מה כדאי להסתיר, על מה לשתף ומה חלילה לא להזכיר. ישנם דייטים שמתחילים טוב ומדרדרים בגלל מינון לא נכון של שיתוף, או תכנים שיכולים להיות לא מתאימים. מה למשל?

מתאמן שסיפר שהוא ישב בדייט עם מישהי שסיפרה שהיא בחובות גדולים בגלל חוסר התנהלות נכון, מתאמנת  שסיפרה שישבה בדייט עם גבר שסיפר על בגידה של הבת זוג הקודמת שלו לפרטי פרטים. הדברים הללו אינם מעידים על האדם עצמו כמובן, אבל בדייט ראשון זה יכול להשפיע על הדימוי של אותו האדם ולפסול אותו מלהיות מועמד פוטנציאלי לזוגיות. למה? כי זה מנגנון הישרדותי שלנו.

אז מינון גבוה של מידע אישי מדי בשלב ראשון של דייט, עשוי להשפיע על האופן בו יתפסו אותנו ולגרום לכך שלא ניתפס אטרקטיביים.

מצד שני, אם לא נחשוף מעט מאיתנו איך יכירו אותנו?

ישנם רבים שמפחדים לחשוף משהו ולכן מעדיפים להיות בעמדת המאזינים: נותנים לבת או בן זוג לדייט לדבר ולדבר ולא אומרים על עצמם דבר, רק מהנהנים ושואלים שאלות.

ישנם כאלו שההפך- ממלאים את הבן או בת הזוג בדייט בפרטים שטחיים לא רלוונטים ובהרבה מלל, כדי לא לספר על עצמם דבר.

בהרבה מקרים, הדייט לא עובר את השלב, והרצון לדייט נוסף נעלם.

כלומר גם מידע שטחי מדי, ומועט מדי, לא מבסס קשר אינטימי ראשוני ומספיק סקרנות כדי להכיר את הבן אדם קודם.

למה זה קורה? לרוב בגלל שני דברים שקשורים האחד לשני: קושי ביצירת אינטימיות, ודימוי עצמי נמוך

חרדה מפני גילוי האמת:

החרדה מפני גילוי האמת נובעת בדרך כלל מדימוי עצמי נמוך מתפיסת "האמת" כמשהו "נורא"- ככתם, וזה נובע לעיתים מכך שיש לנו תפיסה מסויימת לגבי כך שהדברים צריכים להיות מושלמים, או צריכים להיות אחרים ממה שיש כרגע.

מתאמנים רבים המגיעים אליי, נושאים עימם סודות. דברים שאינם רוצים שיתגלו כמו מערכות יחסים כושלות בעבר, קושי בבית הספר, חוסר נסיון מיני, מחלות, בעיות משפחתיות. רבים מהם תופסים כל סוד כזה ככתם מהעבר שאין ברצונם שיטיל רבב על התדמית שלהם. כפי שאנחנו למדים משדות אחרים כמו בפוליטיקה או במינויים ציבוריים אין אדם שאין לו סודות, לכולנו יש דברים שברצוננו להשאיר לעצמנו בעברנו. זה לגיטימי להשאיר מבעד לדלת נעולה סודות ודברים שאיננו מעוניינים לחשוף.

אך אנשים רבים מאמינים שהסוד שלהם הא הנורא מכל. בגלל שהם תפסו את זה כך, הם לא סיפרו לאף אחד ולכן לא קיבלו מספיק תגובות אוהדות את ה"סוד" שלהם ולא הצליחו ללמוד שאינו נורא כפי שהם תופסים. זה הופך להיות כדור שלג, והסוד הקטן הופך להיות ענק ומשמעותי. בנוסף, ההסתרה נובעת מהשאלה שתמיד מקננת "מה יחשבו עליי", שאלה שנובעת גם מדימוי עצמי נמוך וביקורתיות עצמית גבוהה.

הפחד לגלות את האמת, הוא חלק מקושי של בניית אינטימיות שמצריכה התקלפות ממעטה ההגנה שלנו בחברת אנשים שאנו מרגישים קרובים אליהם.

דימוי עצמי נמוך:

דימוי עצמי מוגדר כמכלול של תכונות, הערכות ואפיונים שהאדם מייחס לעצמו ומתנהג לפיהם. הדימוי העצמי שלנו מתפתח מהינקות ולאורך תקופת הילדות והבגרות, והוא תלוי בגורמים סביבתיים/חיצוניים ופנימיים כאחד.
דימוי עצמי נמוך קשור באופן ישיר לבעיות דיכאון, חרדה, פוביות, הפרעות אכילה, הפרעות קשב, קשיים ביצירת קשרים בינאישיים תקינים, פרפקציוניזם וכו'.
דימוי עצמי נמוך מבטא את הפער בין מה שהאדם שואף להיות לבין איך שהוא מעריך את עצמו בפועל. האדם נוטה לפתח ביקורת הרסנית ולא מועילה כלפי עצמו והוא מייחס לעצמו רק כישלונות.

אז מה עושים באימון האישי:

עובדים על הדימוי האישי, על הדרך בה אנו מציגים את עצמנו, על המינון של מה שאנחנו חושפים ועל קבלת זוויות חדשות לסיפור החיים שלנו.

לסיום פוסט שכתבתי בדף העסקי שלי בפייסבוק  https://www.facebook.com/limor.fridman1/ שזכה להרבה תגובות בפרטי שהגיעו אליי.

"את בטח מאמינה שאת מתחזה, כזו שאם ידעו עליה את האמת, אז יבהלו ולא ירצו להיות איתה. אז את משחקת במשחקי המגניבה, הזורמת, הקלילה, הלא לוקחת ללב, מלהטטת מקשר לקשר, ובדרך, רוב הזמן לא קשובה לעצמך, לרצונות שלך, לגבולות שלך, לכבודך, כי את הרי מתחזה, ובטח שלא מגיע לך משהו טוב. ואם הוא כבר יגיע – המשהו הטוב הזה, את תבריחי אותו, כי בלאו הכי, אם הוא ידע מי את, הוא יברח בעצמו, ויפה שעה אחת קודם"